החלטה בתיק ת"א 1214-01

לפניי בקשה לחיוב הנתבעת בתשלום אגרת בית משפט בעקבות פסק דין שניתן לחובתה ביום 22.11.07. כן מבקש התובע לשום הוצאותיו, בהתאם לפסק הדין.

לטענת הנתבעת, התובע מנוע מלהעלות כיום טענותיו, בחלוף כמעט 5 שנים ממועד מתן פסק הדין.

באשר לבקשה לחייב את הנתבעים בתשלום אגרת פסק הדין- טוען המבקש כי תשלום אגרת בית משפט נכנס בגדר הוצאות משפט בהן חויבה הנתבעת ומכוח החוק, עליה לשלמן. התביעה דנן הינה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, בגדרה נפסק לתובע פיצוי בסכום של 203,546 ש"ח, שהינו פחות מ- 60% מתחום סמכותו של בית משפט השלום.

על פסק הדין חלה תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007, הקובעת כדלקמן:

  "(ג) התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על אף האמור בתקנת משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי".(להלן: " התקנה").

מכוח תקנה זו,  על הנתבעת לשלם את האגרה כשיעורה בבית משפט השלום (נכון ליום הגשת התביעה ובתוספת הפרשי הצמדה) ועל התובע להשלים את האגרה עד לשיעורה בבית משפט המחוזי (נכון ליום הגשת התביעה ובתוספת הפרשי הצמדה).

עיון בתיק בית המשפט מלמד כי מזכירות בית המשפט ובהמשך, המרכז לגביית קנסות, יישמו את התקנה כדבעי ופעלו לגביית סכומי האגרה הן מהנתבעת, הן מהתובע, כל אחד עפ"י חלקו.

דרישת התשלום שצירף התובע לבקשה דנא בסך 30,465 ש"ח, מגלמת את החלק היחסי מהאגרה שעליו לשלם עפ"י התקנה (26,473 ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה, נכון למועד המצוין בדרישה (4.8.08). כיום, ברי כי הסכום גבוה יותר בשל הצטברות הפרשי הצמדה מאז הוצאה דרישת התשלום ועד היום.

לציין, כי עיון בתיק בית המשפט מעלה בנוסף כי הטיפול בגביית סכום האגרה שחל על הנתבעת הועבר אף הוא למרכז לגביית קנסות, אך לא ברור אם זו הסדירה חובה, אם לאו.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת התובע לחייב את הנתבעת באגרת בית משפט בסך של 30,465 ש"ח.

מובהר בזאת כי ככל שקיים למי מהצדדים חוב שמקורו בתשלום אגרת בית המשפט בתיק זה, עליו להסדירו מול המרכז לגביית קנסות.

באשר לבקשה לשום את הוצאות התובע- זכותו של התובע כי בית המשפט ישום הוצאותיו קמה מיום מתן פסק הדין. התובע לא עמד על זכותו משך כ- 5 שנים מאז ניתן פסק הדין. לפיכך, בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעת כי התובע "ישן על זכויותיו" ואין לקבל בקשתו בחלוף זמן ניכר כל כך. לעניין זה יוער כי הימצאותו של התובע במאסר אינה מהווה הצדקה לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה. היה סיפק בידו לעשות כן אגב תקופת המאסר.

לאור האמור לעיל, הבקשה לשומת הוצאות נדחית.

ניתנה היום,  ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: